.
לפני איזה זמן יצאה חברת טמבור [מותר לי להזכיר שמות; אני בנאדם פרטי, ולא מייצגת איש מלבד אותי-עצמי...] בקמפיין פרסומי נפלא, לטעמי (של משרד אדלר חומסקי). במודעות-ענק (על התופעה הזאת יש לי השגות קשות, שאינן מעינייננו כרגע), השתמשו בצבעים במקום באותיות, כדי "לכתוב" מילים נבחרות. מסיבות שתיכף תבינו בעצמכם, ה"קוד" היה מאד ברור ופשוט להבנה.
הנה אחת (ובעצם שתיים שמשלימות זו את זו):
זה ברור, לא?
והנה עוד אחת:
רוצים חידון קטן?
בבקשה, נחשו מה הצבעים של המילים:
– "שמחה" ב- "ילדים זה שמחה"
– "תפוח" ב- "התפוח לא נופל רחוק מן העץ"
(חכו… נסו לחשוב רגע, לפני שתגללו למטה, לראות…)
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
.. .. ..
טוב, הנה התשובות:
ומה המילה המסתתרת בקוד-הצבעים …
וכמובן -
(אם כי אני הייתי משנה את סדר הצבעים ל: לבן – כחול – לבן – כחול – לבן, כפי שהם מופיעים בטלית ובדגל שלנו.)
ועכשיו לדיון טיפה יותר שכלתני: (אם זה לא מעניין אתכם, גללו כמעט עד הסוף, ל 'הערה אישית')
צבע הוא כלי מרכזי להעברת מסר בעולם החזותי.
יש צבעים שהתקבעו כסמלן המסחרי של חברות – הסגול של סלקום לעומת הכתום-שחור של אורנג',למשל; הכתום-אדום של שופרסל לעומת הירוק של מגה; ומי לא יזהה את הצהוב-תכלת של איקאה? ועוד.
צבעים יכולים לשדר תקווה, תשוקה, שנאה או אהבה; רוגע או סערה. וורוד ואדום הם כמובן צבעי האהבה הלוהטת. צהוב הוא האור והשמחה של השמש, ותכלת מרגיע ומרענן כמו המים (ושמיים). לבן נחשב לסמל הטוהר, אבל יש שהוא מתקשר עם סביבות קרות ואפילו מאיימות (בתי חולים, למשל), ובתרבויות מזרח מסוימות, זהו צבע האבל.
גילינו נדבך נוסף בהבנת המשמעות של צבעים: חלק מן ההקשרים קשור במסורת, בגיאוגרפיה ובהסטוריה. אירועים, תרבות, חברה – יוצרים אצלנו חיבור כמעט לא-מודע בין צבעים לבין זהויות פוליטיות, לאומיות או אידיאולוגיות, וזה, בתורו, גורר תגובות ורגשות.
זוכרים את הכתום של מתנגדי הפינוי ב- 2005?
וחישבו על היצרים העזים שמעוררים הצבעים של קבוצות הכדורגל ברחבי העולם. כידוע, זה מגיע אפילו עד כדי אלימות כלפי מי שלובש את צבעי הקבוצה היריבה!
או קחו לדוגמה את צבעי הדגלים, כולל התכלת-לבן שלנו, כישראלים וכיהודים. איזה תגובות הם מעוררים בכם?
כאן, אגב, קורה דבר מעניין: בדיקה מגלה שבכל מדינה ומדינה, משויכות משמעויות שונות לצבעי הדגל.
לדוגמה, יש לא מעט מדינות שבהן הדגל הוא הכחול-אדום-לבן הקלאסי, אבל מסיבות שונות: בדגל ארה"ב, למשל, הלבן הוא הטוהר, האדום הוא האומץ והכחול מסמל התמדה וצדק. לעומת זאת, בדגל צרפת, הלבן מסמל את הכמורה, האדום את האצולה, והכחול את הבורגנות – שלוש הקבוצות שמהן מורכב העם.
או:
בדגל ישראל, התכלת-לבן נלקח בהשאלה מן הטלית, ואילו בדגל ארגנטינה, זהו השילוב של תכלת השמיים ולובן העננים. ועוד…
מסתבר שבמקרה זה – של שילוב צבעים בסמל שיש כלפיו יחס רגשי חזק, כמו דגלי לאום, קבוצות ספורט, ועוד – משמעותו של כל צבע בנפרד פחות חשובה מן השילוב שהתקבע בתודעה. והשילוב הוא המעורר את הרגש – פטריוטיזם ואהבה, או להיפך – התנגדות ואף שנאה; בהתאם ליחס אל אותה ישות חברתית שאליה מתייחס קוד-הצבעים.
הערה אישית:
כידוע, האתר שלי מופיע גם באנגלית (ואולי עד עכשיו לא שמתם לב). בדרך כלל אין לי בעיה להעביר את התכנים לאנגלית; לפעמים הם אפילו מתגבשים אצלי קודם באנגלית ורק אח"כ מתורגמים לעברית. אבל בפוסט הזה התרגום דרש ממני להתמודד עם מערכת ערכים והקשרים שונה משלנו. נכון, יש דוברי אנגלית בארץ, אבל אם מישהו מאנגליה או מארה"ב ייקרא את הפוסט הזה – כמה הוא יבין? כמה מן ההקשרים שלו יהיו דומים לאלה שטבעיים לנו? אז הפעם התגמשתי קצת יותר מן הרגיל; השמטתי ושיניתי, והתרגום חופשי מאד מאד, אבל – תרגמתי. יהיה מעניין לשאול חברים בחו"ל האם האם הצלחתי, ועד כמה הבינו הכל.
מעבר לזה, אין לי היום איזה תובנות עמוקות. קצת תיאוריה, טיפת מחשבה והרבה הנאה ממשהו אסתטי, חכם ומשעשע. והרי זה טעם החיים!
אז עד לפעם הבאה
כל טוב לכם, ותמיד…
חפשו את היופי והאור שסביבכם!
- סמדר
אה, כן…! ושלא נשכח:
.
