קצת על עצמי

אני אמנית.
אני צלמת.
למדתי צילום אצל כמה מן הצלמים המובילים בארץ (יואל שטרוג, דורון הורוביץ, אלי אטיאס, יונתן בלום, ומיכל הימן הם רק כמה מן השמות).
ואז…
זרקתי הכל והתחלתי ליצור משהו אחר לגמרי.
(טוב, האמת היא שלא ממש את הכל זרקתי; אי-אפשר בלי היסודות, ואותם הפנמתי היטב.)

הצילום כנראה פשוט אצלי בגנים: סבי היה צלם בליטא של סוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20.
גם אבי צילם כמעט כל חייו. מעולם לא הגדיר עצמו "צלם", אבל השימוש במצלמה הגדולה והכבדה שלו היתה בשבילי, כילדה קטנה – חוויה, גאווה, ופרס.

Gal_DSC_3393

במקצועי אני אשת מחשבים – מתכנתת ומנתחת מערכות. (תתפלאו, אבל גם שם יש המון יצירה!)
לאחר שכל חיי התעסקתי באקראי בכמעט כל צורת אמנות שפגשתי, בשלב כלשהו תפס אותי הצילום. הוא הפך לכלי הביטוי העיקרי שלי, וגם הביא אותי להגדיר את עצמי כאמנית.

עם כל יופיה וכוחה של אמנות הצילום, אין בה מגע פיזי עם היצירה.
הצורך שלי לגעת, ללטף ולעצב חומר הביא אותי לפיסול; תחום שבו התחלתי להתעמק ממש רק בשנים האחרונות, בצד המשך עבודתי כצלמת.

באופן פרדוקסאלי, בעוד שבמדיום ההיולי ונטול החומריות של הצילום, אני מקפידה להראות מציאות ללא שמץ של מניפולציה, בפיסול, שמהותו היא חומרים וחומריות, אני מרגישה שאני יוצרת לגמרי יש מאיין.