עבר כחודש מאז הטיול באזור ים המלח, ויצאתי שוב לסופ"ש של צילום, עם אותה חבורה נחמדה.
הפעם היעד היה אילת וסביבותיה, ובגלל המרחק (במושגים ארץ-ישראליים…) הוחלט על יציאה ל- 3 ימים.

אקדים כבר, ואומר: אזור הנגב הוא כנראה האזור האהוב עלי בארץ, אם לא בעולם כולו.

אז -
חמישי-שישי-שבת טיילנו וצילמנו בדרך לאילת, בסביבותיה, וגם קצת בדרך חזרה. (משום-מה לא נקבע זמן להסתובבות בעיר עצמה, ולמרות שתכננתי לעשות גיחה עצמאית באזור המלונות, בזמני החופשי, בסופו של דבר לא היה זמן פנוי כזה. העיר תצטרך לחכות לי לביקור הבא… )
כמובן – אכלנו, שוחחנו וצחקנו, קצת גם התלבטנו והתבטלנו, ולא חסכנו ב"ירידות" הדדיות ברוח טובה – כמנהגנו בקודש.

מזג האויר שקיבלנו היה טוב, אבל רחוק ממצוין. חלק גדול מן הזמן נשבה רוח קרה וחזקה, שהיתה לא רק בלתי-נעימה, אלא גם בעייתית לתהליך הצילום: הצבעים לא היו רוויים, אובך הסתיר נופים, וצילומי תקריב לא התאפשרו בגלל שהכל זז ברוח.
אבל כמו שאני תמיד אומרת – אין רע בלי טוב (וגם כמעט אין טוב בלי רע; אבל זה עניין לדיון אחר, ואולי פעם אקדיש לזה פוסט נפרד…). למשל, לא היה לנו חם (איזה כיף!); כשהתבהר קצת – כמה שמחנו על הצבעים שהתגלו! ומבחינה צילומית – האתגרים חייבו אותנו למצוא ולהמציא הסתכלות אחרת.
למשל, האובך איפשר תמונות של "שכבות" בנוף.

נגב – צילום אמנותי מאת סמדר ברנע
מק"ט E20-1501-02-3094

.

ממשית, והפתעה מספר 1

התחלנו את הטיול בממשית. שרידי עיר נבטית. כלומר – ארכיאולוגיה. לא בדיוק "כוס התה" שלי. ודווקא בגלל זה – אתגר. הסתובבתי לי לאט ובנחת, בחיפוש אחר היבטים מעניינים. לא היתה לי כל כוונה לצלם תמונות כאלה שיציגו את האתר כמו למדריך תיירות או לספר ארכיאולוגיה (שניהם, אגב, מטרות מכובדות וחשובות בעולם הצילום), אלא חיפשתי צילומים מן הסוג "שלי" – צילומים אמנותיים; צילומים שאמנם נובעים מן המקום שבו בוצעו, אך לאו-דווקא ממש מראים אותו. מצאתי, כמובן. אין מקום שבו אי-אפשר למצוא מה לצלם.

ואז נקריתי לאחד מאותם בלת"מים (כלומר, ארועים בלתי-מתוכננים) שנותנים ערך מוסף לכל טיול צילום, אם רק מצליחים לזרום איתם:
כנראה בזכות ההסתובבות הנינוחה והמחפשת שלי, שמתי לב לארבעה גברים שעומדים בפינה אחת, ומתארגנים למשהו.
שפה זרה; מרחוק עדיין לא מזוהה. נראה היה לי שאני מזהה חלק מתלבושת כמוּרה. ניגשתי. Clergy? – שאלתי (כלומר – אנשי כמוּרה?). כן. צרפתים. הגיעו הנה, לכנסייה (או ליתר דיוק – למה שנשאר מן הכנסייה…)העתיקה בממשית, לערוך מיסה באפסיס שלה. שאלתי אם יפריע להם שאצלם. אין בעיה, ענו לי, והזמינו אותי להצטרף למיסה.

פרשו מפית לבנה וערכו עליה כמה פריטים. (מתוך ידיעותי המעטות בטקסי נצרות, אסתכן ואומר: כוס יין המסמלת את דמו של ישו, לחם הקודש ומיים קדושים). שלושה מתוך הארבעה עטו גלימות לבנות (הרביעי, למדתי אח"כ, עדיין לא השלים את הסמכתו). המיסה החלה, ואני התמכרתי לשירה שאותה אני כל-כך אוהבת.
אבל לא במידה כזאת ששכחתי לצלם…!
לפניכם תמונה אחת לדוגמה.

שימו לב למשקפיים…
מיסה בממשית – צילום אמנותי מאת סמדר ברנע. מק"ט E20-1501-01-2953

.

Through the Looking Glass או הרפתקאות עליסה מעבר לראי

בזמן שחיכינו למדריכה שתיקח אותנו לסיור ציפורים (שהיה מקסים, אגב; פשוט מקסים!) בשמורת שֵיזף שליד חצבה, הסתובבתי קצת בין הביתנים של בי"ס שדה חצבה. הסיור הקטן והמאד אינטימי הזה שלי הניב כמה צילומים מפתיעים, ביניהם גם תמונות חדשות לסידרת "הרפתקאות עליסה מעבר לראי" (Through the Looking Glass) שלי.

גם בנגב אפשר להרגיש כמו עליסה בארץ הפלאות.
מק"ט E20-1501-01-2981

.

פארק תמנע

תמנע – צילום אמנותי מאת סמדר ברנע – מק"ט E20-1501-02-3133

לא הפסיקו להתנגן בי המילים "מה רבו מעשיך, אלוהים"; ואני אינני דתית כלל וכלל! זה פשוט גאָה ועלה מתוך ההתפעמות שחשתי בפני עושר הצבעים והצורות; יראת הכבוד בפני גודל ההוד וההדר; ההתפעלות ממגרש המשחקים הזה של נפילים יצירתיים, פַּסָלים בחסד עליון. אי-אפשר לשבוע מזה!
במדרגות אל התחריט בעמודי שלמה נעצרתי ואמרתי פשוט "זהו; אני נשארת לגור כאן". (טוב, לא באמת…)
בדיוק שם צילמתי את התמונה הזאת.

.

.

.

.

הפתעה נוספת, לסיום הטיול

לקראת סוף הטיול, החבורה היתה בדרך לעין עֵברונה, כשמישהו ראה קבוצה של אופנוענים בעומק השטח. החבר'ה לא התעצלו, והצליחו להגיע אל חבורת משוגעים לדבר, שהתאמנה ברכיבת שטח, כולל פעלולים וקפיצות ריחוף מעוררות-התפעלות. בשיחות שהתפתחו עם הרוכבים ומלוויהם גילינו שאלוף הארץ נמצא שם, מתאמן בעצמו ומאמן כמה רוכבים צעירים, מבטיחים במיוחד.
החלטתי שלא מעניין אותי לצלם תמונה שבה הכל מוקפא, חד וברור, ובחרתי להתאמן קצת על panning. למי שאינו מכיר את המושג אסביר שזאת שיטת צילום הממחישה תנועה: חשיפה ארוכה שבה הרקע (הנייח) מטושטש, בעוד אובייקט הצילום (הנע) נראה בברור ובפוקוס; ממש כמו שאנחנו רואים במציאות, כשאנחנו עוקבים אחרי גוף נע.

פעלולים לאופנוענים – צילום אמנותי מאת סמדר ברנע
מק"ט E20-1501-03-3319

.

היינו במקומות נוספים; ראינו דברים נוספים; צילמתי עוד המון; אבל די להפעם. אסגור את הפוסט הזה באחת מתמונות התקריב האבסטרקטיות שצילמתי, כהרגלי. כי לא חשוב היכן אמצא את עצמי, העיניים שלי תמיד קולטות את המראות האלה.

אבסטרקט מאיר – צילום אמנותי מאת סמדר ברנע – מק"ט E20-1501-02-3107

. 

אז עד לפעם הבאה  -

כל טוב לכם,  ותמיד…
                     חפשו את היופי והאור שסביבכם!

                     -  סמדר

 . 

11 במאי, שהוא היום ה- 15 בפרויקט 365 – צילום-אחד-ביום:

חזרתי מ- 3 ימי צילום אינטנסיביים. נדרש עוד יום נוסף לעבור על כל החומר ולבחור את הצילום היומי עבור כל יום, ואני מפרסמת עכשיו את כל 5 התמונות לכל חמשת הימים:

12 במאי, שהיה היום ה- 16 בפרויקט 365
התחיל בצהריים בחולות סמר

13 במאי, שהיה היום ה- 17 בפרויקט 365:
היה לי קשה לבחור בין תמונה זאת לבין צילום של פרח יפה. אבל צריך לבחור צילום אחד ביום, אז הנה בחרתי:

 14 במאי, שהיה היום ה- 18 בפרויקט 365:
היה אביך באילת, במיוחד בשעות הבוקר ובצהריים המוקדמים. האובך גרם להרים לקבל גוונים של אפור-תכלכל:

15 במאי, שהוא היום ה- 19 בפרויקט 365:
ביקרנו בבית של בני-דודים שלנו בקריית טבעון. יש להם גינה מקסימה גדושה צמחייה, הגולשת גם אל פנים הבית.
"תקלה" קטנה בהשקיית הרקפת הזאת היא כל שנדרש כדי להסב את עיני לסצנה. 

16 במאי, שהוא היום ה- 20 בפרויקט 365:
פגשתי את ידידתי, הציירת נורית שני, בסטודיו שלה. יש שם יריעת ניילון על השער. שמש אחה"צ גורמת למשחקי השתקפות מעניינים.

תם השבוע השלישי של פרויקט 365 – צילום אחד ביום