אבל …!

איזו תמורה קיבלתי עבור מאמצי (מעבר לזה שעשיתי מה שהייתי צריכה) – זריחה שעוד מעולם לא ראיתי כמותה! ערפילים סמיכים במיוחד השתלבו עם שמש ענקית לכדי תמונה מדהימה. משיכות-מכחול של ענן קשטו את העיגול הכתום הזוהר, ולפניו נפרשו שורות של עצים בשכבות הולכות ומתעמעמות של אפור.

ועכשיו אתם בוודאי שואלים את עצמכם למה ומדוע אני, הצלמת, צריכה לתאר לכם את כל זה, במקום להציג תמונה (השווה, כידוע, אלף מילים…)?
כי לא יכולתי לעצור ולצלם!
כעבור כמה דקות, כשכבר אפשר היה, אמנם שלפתי את מצלמת ה"פוקט" המלווה אותי (כמעט) תמיד, וצילמתי מה שעוד אפשר היה; אבל ברור שזה כבר לא היה המראה המרהיב והחד-פעמי שהיה קודם.
והנה התמונה: 

נו, ומה? הרי גם היום יצאתי באותן שעות. והיום גם דאגתי לקחת איתי את המצלמה ה"רצינית", וגם הייתי מוכנה לעצור ברגע שייתגלה המראה המרהיב; הכל בתקווה שגם הבוקר, כנגד כל הסיכויים, אזכה למתנה של אתמול.

אבל –

כולנו מכירים את המהירות חסרת-הרחמים של הזריחות והשקיעות אצלנו, בארץ: כמה דקות מרהיבות, וההצגה נגמרת. אז הבוקר יצאתי 5 דקות יותר מאוחר, וגם חלף יום (שזה אומר שהזריחה הקדימה עוד קצת), ואני מצאתי עצמי מסתכלת לתוך שמש שכבר טיפסה כמה מעלות משמעותיות מעל לאופק, ורק צוחקת עלי, ומסנוורת.

ועד לפעם הבאה -

כל טוב, ותמיד
חפשו את היופי והאור שסביבכם

- סמדר

נ.ב.
רציתי להגיד לכם עוד משהו: 
העליתי 3 תמונות חדשות. תוכלו לראות אותן ב"חדש באתר".