.
שלום חברים,
אתמול שמעתי את יהורם גאון בתוכנית הרדיו שהוא משדר כל יום שישי.
בין שאר הנושאים, הוא נגע לרגע בעניין האושר, ואמר משהו שתפס אותי, ואני רוצה לספר לכם מה קרה לי.
כולנו מחפשים את האושר. אנו שואלים את עצמנו, האם אנו מאושרים; ובדרך-כלל מחפשים איזו תחושת אופוריה מתמשכת; איזו חוויית שיא חד-פעמית אבל בלתי-נגמרת; וברור שאנו חושבים שדרוש העדר מוחלט של בעיות וקשיים.
בדרך-כלל, כמובן, איננו מוצאים את עצמנו שם, ומסיקים שאנחנו רחוקים מן האושר הנכסף.
אבל (כך גילה לי אתמול יהורם גאון, באופן אישי ביותר מעל גלי האתר) -
האושר לא נמצא שם, במקום החמקמק, האוטופי והלא-מוגדר הזה. הוא נמצא ברגעים הקטנים והנפלאים של היומיום:
בחיבוק אמיתי ואוהב,
בנשיקה קטנה ורטובה של הנכדה (או הבת) הפעוטה,
בתמונה מדהימה של שמי שקיעה (או זריחה, או סתם כחול-פלאי-עם-עננים),
ובעוד אלפי רגעים שאנו נוצרים בליבנו לאורך השנים.
ומאלה הרי יש לי המון!
לאורך השנים, מידי פעם קיבלתי מחמאה כזאת, שעד היום אני זוכרת אותה ואת הגאווה והשמחה שהיא גרמה לי. אושר.
אני הולכת לי ברחוב, ופתאום רואה איזו השתקפות מוטרפת, ומחייכת לעצמי ב… אושר.
כמה פעמים קראתי משהו שגרם לי לחייך לעצמי בשקט, להרהר בשלווה, ולהרגיש… אושר? (לא מעט!)
רק הבוקר, כשהסעתי את בני לעבודה (ולא חשוב שהייתי צריכה לקום מוקדם, והייתי עייפה, וממש לא בא לי) – ראיתי את גוני הוורוד של השמיים והעננים… וחייכתי לעצמי מין חיוך קטן של הנאה.
בצהריים היו אצלנו שלושה מארבעת ילדינו, ביחד עם כל שלוש הנכדות… אושר!
ועוד; בלי סוף!
ועכשיו אני מגיעה לקשר של הצילום לכל זה.
ראשית, כמובן, צברתי שעות רבות של הנאה מטיולים, מפעילות הצילום, ומחברת ידידי הצלמים.
יש גם כל אותן פעמים שראיתי תמונה שצילמתי, והייתי מאושרת מן התוצאה, כי היא היתה בדיוק מה שרציתי (ולפעמים גם יותר מכל מה שציפיתי!).
אבל הרבה יותר מזה:
העיסוק שלי בצילום פיתח אצלי את היכולת להבחין בפרטים מעניינים, ואימן אותי לראות יופי בכל מקום. אור נגוהות סביב פני ילד בטיילת, עלה-כותרת מואר של פרח פשוט, צללית מעניינת, קפלים של בד רך, משחק צבעים בלתי-צפוי, ציפור בודדת על חוט חשמל כשברקע רק שמיים כחולים. (בקיצור – תסתכלו קצת בתמונות שאני מצלמת, ותבינו…)
ועוד: בזכות הצילום למדתי לנצור את המראה ואת יופיו. באותן פעמים שהיתה איתי מצלמה, יכולתי לנסות (ולעיתים קרובות גם הצלחתי…) לשמר אותו ממש; אבל גם כשאני נטולת-ציוד, למדתי "לצלם" בעיני, לזכור את המראה, ולהנות גם מזה.
צבעי הסביבה והשתקפות דמויות באור של דלת פתוחה – הכל מתבטא באופן מפתיע בתוך אגרטל פרחים
… ואני חשבתי שבאתי לטעימת יינות…
אז אם אנחנו מודדים את האושר שלנו ברגעים של יופי ושמחה, יוצא שהצילום הגדיל לי את מקורות האושר הפרטיים שלי.
היום הגעתי למסקנה שאני בנאדם ממש מאושר!
ואתם?
אם תחפשו את הרגעים, את היופי ואת האור, אולי גם אתם תגיעו למסקנה מפתיעה דומה לשלי?
מספיק להיום.
תודה שהאזנתם.
ועד לפעם הבאה -
כל טוב לכם, ותמיד…
חפשו את היופי והאור שסביבכם!
- סמדר
