שלום חברים,
כן; אני משתתפת בעוד תערוכה!
עמותת אמני נתניה אינה שוקטת על שמריה…
ואיזה נושא? סתם! סופר-פשוט!
צלצלתי אל אוצר התערוכה, אריק שניידר: "יש לי כל-כך הרבה מה להציג בתערוכה כזאת. אני הרי יוצרת המון בסדרות! בוא תראה מה יש לי, ובחר בעצמך מה שאתה רוצה."
אבל הוא בלבל אותי לגמרי: "זאת לא חוכמה; כולנו יוצרים סדרות. אפשר אפילו להגיד שכל תערוכה היא סידרה." (אם באמת שומרים על קו אוצרותי ודבקים בנושא – חשבתי לעצמי…) "מה שאני רוצה, זה תמונות שכל תמונה בפני עצמה היא סידרה. אני סומך עלייך; את מספיק אינטליגנטית ומספיק יצירתית."
אז תודה על המחמאה, אבל – מה????!!???
טוב, אין ברירה; צריך "להכין שעורי בית".
גלשתי קצת בחיפוש אחר האמנים, שאליהם היפנה ה"קול קורא" לתערוכה:
סדרות ההדפסים של אנדי וורהול (Andy Warhol) – טוב; כולם מכירים את עבודת ההדפס הענקית עם פניה של מרילין מונרו (http://www.webexhibits.org/colorart/marilyns.html, למשל). ויש לו עוד עבודות על אותו עקרון…
טינג! אולי התחלתי להבין משהו?
אגנס מרטין (Agnes Martin) – קוים-קוים, משבצות-משבצות; שטחים שנראים ארוגים, ושטחים כמו אריגים פרומים ( http://www.guggenheim.org/new-york/collections/collection-online/artists/537)
טינג-טינג!
וולטר דה-מריה (Walter De Maria) – שימוש בצורות גיאומטריות חוזרות או מתפתחות (http://en.wikipedia.org/wiki/Walter_De_Maria).
טינג-טינג-טינג!
ובעצם – בינגו! הבנתי.
ועכשיו, בבת אחת, נעשה הכל ברור, ולא יכולתי להפסיק לראות סדרות בכל מקום:
מדרגות – הן סידרה;
עמודי גדר – הם סידרה;
מכוניות במגרש חניה, וגם מכוניות העומדות ברמזור – הן סדרות;
עמודי תאורה בכביש – הם סידרה;
עצים במטע, גפנים בכרם ותלמים בשדה – הם סדרות;
אנשים עומדים בתור; מוצרים ערוכים בסופרמרקט;
… אוי! זה לא נגמר!
ועכשיו נותר רק לבחור במה להתמקד.
בתחילה חשבתי על מדרגות. כן; יש לי כמה צילומים מעניינים, ואפשר להוסיף עליהם.
בניינים רבי קומות… המממ… מגדלי עזריאלי בת"א, למשל? לא; זה כבר נדוש.
אבל בניין מגורים גדול, עם כל המרפסות? כולן שוות, אך כל אחת שונה מחברתה. זה כבר יכול להיות מעניין.
צריך למצוא בניין מספיק גדול ומספיק מעניין, אבל כזה שגם אוכל לצלם אותו בלי לשכור מסוק פרטי… 
לא כל-כך פשוט, אבל מצאתי.
נסיעה אחת לצילומי ניסיון, והכנת טיוטה מ- 5-6 צילומים של הבניין, כדי לבדוק אם זה יוצא כמו חשבתי.
כן; מתאים.
נסיעה שנייה. כ- 20 – 30 צילומים. הרכבת פנורמה מן הסט הנבחר. אוי! אני לא מיומנת בפוטושופ! (הרי אני לא זקוקה לזה; אני מצלמת ומציגה מציאות, באופן מודע ועקרוני.) מתגברים. כמה וכמה שעות של עבודה, ואח"כ עוד כמה (זה המחיר שמשלמת מי שמתעקשת להשתמש בכלי, שבו עד כה התעקשה לא להשתמש 
).
והתוצאה – "העלייה 64, תל-אביב", הרי היא לפניכם:
הפתיחה החגיגית של התערוכה מתקיימת מחר, יום ד' 12 בפברואר, בשעה 18:00.
כולכם מוזמנים!
