.
ביום ו' יצאנו לטיול החודשי שלנו.
("שלנו" זה – של חבורת הצלמים העליזה, עליה אני נמנית כבר 10 שנים.)
הייתי מוכנה לגמרי לסתם יום, ללא שום ייחוד או הצלחה, שפשוט יעבור.
בסופו של דבר נהניתי מכל רגע.
השקעתי עצמי ביפי הנופים, ופרקי זמן לא-קצרים אפילו לא הרמתי את המצלמה.
כשצילמיתי, השתעשעתי הרבה, מבלי לחתור ל"יצירות מופת". (ראו למטה, למשל, את ה"פורטרט העצמי" שלי .)
בקיצור – מין יום-צילום שונה מאד מן הרגיל, שבסופו של דבר אפילו הניב כמה צילומים ראויים.
היום שלנו התחיל בשעה מאוחרת-יחסית, בעין אפק – פנינת טבע משופעת בירק ובמים (כל השנה!).
מהר מאד מצאתי עצמי לבד, מרוחקת מן החבורה.
אולי (גם) בזכות זה, מצאתי עצמי נרגעת ומתמכרת לשקט.
בריכות המים הענקיות ושפע הדגים – הפתיעו אותי.
פעילות השפמנונים – חלקם ממש ענקיים, בעיניי – שעשעו אותי, ופשוט עקבתי אחריהם, מופיעים ונעלמים, צפים ומשקיעים עצמם; פתאום מעלים בועות במקום ריק לכאורה; משחקים במחבואים עם הצל של הגשרונים.
היתה שם גבעה אחת, שצופה על כל הסביבה.
כמה יופי!
הייתי צריכה להזכיר לעצמי שכדאי גם לצלם משהו מזה… (אחת התוצאות היא הפנורמה המוצגת בסוף הפוסט.)
נתתי לעצמי להנות ולהרגע בתוך השקט הירוק.
הרגשתי שאני יכולה להישאר שם שעות…
המשכנו באחד הגנים הבהאים הפחות-מוכרים, שבדרך-כלל סגור לציבור, ורק מקורבים זוכים להנות מיופיו המטופח. ליווה אותנו איש נעים-הליכות בשם שרווין, שסיפר לנו על הגן ופקח את עינינו בקצת ידע והבנה על הדת הבהאית ועל החיים בתוכה. ספגנו את הרוגע שהגן הזה משפיע על באיו, וגם היום הסגרירי והתאורה הלא-מספקת – לא קלקלו בכלום את ההנאה מן המקום.
לאחר ארוחת צהריים מאוחרת (וממושכת…) בפארק גורן, קינחנו בהליכה בשטח הפארק אל העיר העלומה וחורבת דנעילה.
הבאתי כאן רק 4 תמונות. יש כמובן עוד. חלקן, אני מניחה, יימצא את מקומו באתר, בשלב כלשהו. אם אתם רוצים לראות עוד קודם לזה, אתם ממש מוזמנים ליצור קשר!
עד לפעם הבאה
כל טוב לכם, ותמיד…
חפשו את היופי והאור שסביבכם!